טיפולים אפשריים  

הטיפול הרפואי שהוצע עד היום לפעילות בלתי תקינה של החצוצרה הוא מוגבל ובלתי מספק. אמנם ניתן לנסות לטפל בגורמי סיכון לתפקוד לא תקין של החצוצרה כמו עישון, דלקת במערות הפנים (סינוסיטיס) או צרבות, אך בחלק גדול מהמקרים לא נמצאים גורמים משמעותיים הניתנים לטיפול תרופתי.

חוסר תפקוד של החצוצרה שאינו מגיב לטיפול התרופתי מטופל כיום ע"י עקיפת החצוצרה החולה בעזרת חירור עור התוף והחדרת צינורית אוורור בתוכו. צינורות האוורור מאפשרים להשוות את לחץ האוויר באופן פסיבי בין חלל האוזן התיכונה לסביבה.

צינורות אוורור יעילים בדרך כלל כאשר הם נשארים פתוחים, אך בסופו של דבר רוב הצינורות ייפלו מתוך עור התוף או ייסתמו. יתכן שיהיה צורך להחליף צינורות אוורור פעמים רבות במהלך חייו של המטופל. בנוסף, סיבוכים פוטנציאליים של צינורות אוורור כוללים היחלשות נוספת של עור התוף והישארות נקב לאחר נפילתם דבר העשוי להזדקק לניתוח נוסף כדי לסגור. יתר על כן במקרה של תפקוד לקוי של חצוצרת השמע כפתור אינו יטפל בשורש הבעיה, אלא יפתור לזמן מה את חוסר האוורור והבעיה קרוב לוודאי תחזור.

מה עושים בניתוח ?

ההליך מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית, ולעתים קרובות הוא מבוצע בשילוב עם פרוצדורות אחרות.

המטופל נמצא תחת הרדמה כללית, הרופא נעזר באנדוסקופ שמוחדר דרך האף ובעזרת כלי נוסף הוא מחדיר את הקטטר שבקצהו בלון אותו מנפחים למשך 2 דקות בלחץ מבוקר בתוך האוסטיום (פתח חצוצרת השמע). כשהושלמה הפתיחה, מרוקנים את הבלון מאויר והוא מוצא החוצה.

ניתן לצנתר את חצוצרות שתי האוזניים בו זמנית. סיכויי ההצלחה גבוהים ועל פי הספרות הקיימת, יותר משני שלישים מהמנותחים מדווחים על שיפור בתסמינים. שיעור הסיבוכים נמוך ומוגבל לסיבוכים קלים.

תוצאות ?

טיפול רפואי בלבד מסייע לכ -8% מהמטופלים הסובלים מתפקוד לקוי של החצוצרה לאחר שנה, ואילו הרחבת בלון מסייעת לכ -50% מהחולים, עם תוצאות שעד כה מתקיימות לפחות שנה.

מהם הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בפעולה זו ?

• הצטלקות ושיבוש נוסף בתפקוד החצוצרה.
• תיקון יתר \ הרחבת יתר של החצוצרה מה שיכול להוביל לשמיעת צלילים ורעשים במיוחד בזמן נשימה והדיות הקול של המטופל עצמו.
• כישלון הניתוח והצורך בניתוח חוזר.