סיבות:

חסימה בדרכי הדמעות עשויה להופיע בכל גיל, ואפילו להיות מולדת.

הסיבות כוללות:

• חסימה מולדת: תינוקות רבים נולדים עם צינור דמע חסום. מערכת ניקוז הדמעות עלולה להיות לא מפותחת במלואה או שישנה הפרעה במבנה הצינורית. לעתים קרובות נשארת רקמה דקה חוסמת מעל הפתח שמתרוקן לתוך האף.
• שינויים הקשורים לגיל: ככל שאנחנו מזדקנים, הפתחים הזעירים המנקזים דמעות עלולים לעבור היצרות ולגרום לחסימה.
• זיהום או דלקת: דלקת כרונית או זיהום כרוני בעיניים עלול לגרום להיצרות וחסימה של מערכת ניקוז הדמעות.
• פגיעה או טראומה: פגיעה בפנים עלולה לגרום נזק לעצם או הצטלקות ליד מערכת ניקוז הדמעות ולשבש את זרימת הדמעות הרגילה דרך צינורות הניקוז. אפילו חלקיקים קטנים של לכלוך או תאי עור רופפים החודרים לצינורות עלולים לגרום לחסימה.
• גידול: גידול באף או בכל מקום לאורך מערכת ניקוז הדמעות יכול לגרום לחסימה.
• טיפות עיניים: לעיתים רחוקות, שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, כגון טיפות עיניים המשמשות לטיפול בגלאוקומה, עלולים לגרום לחסימה של צינור הדמעות.
• תרופות המשמות לטיפולים בסרטן: צינור דמע חסום הוא תופעת לוואי אפשרית של תרופות כימותרפיות וטיפולי הקרנות לסרטן.

גורמי סיכון:

גורמים מסוימים מגבירים את הסיכון לפתח חסימה בצינורות הדמע:

• גיל ומין: נשים מבוגרות נמצאות בסיכון הגבוה ביותר לפתח דמעות חסומות עקב שינויים הקשורים לגיל.
• דלקת עיניים כרונית: אם העיניים מגורות באופן קבוע, אדומות ומודלקות, את/ה בסיכון גבוה יותר לפתח חסימה בצינור הדמעות.
• ניתוח קודם: ניתוח קודם בעין, בעפעפיים, באף או בסינוסים עלול לגרום להצטלקות של מערכת צינורות הניקוז וכתוצאה מכך לחסימה של דרכי הדמעות.
• גלאוקומה: שימוש ממושך בטיפות עיניים לטיפול בגלאוקומה נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח חסימה של צינורות הדמע.
• טיפול קודם בסרטן: אם נחשפת לקרינה או כימותרפיה לטיפול בסרטן, במיוחד אם הקרינה התמקדה בפנים או בראש, אתה נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח חסימה של צינורות הדמע.

סיבוכים

בגלל שהדמעות לא מתרוקנות כמו שצריך, דמעות שנשארות זמן ממושך במערכת הניקוז מעלות את הסיכון לצמיחה של חיידקים, וירוסים ופטריות, אשר יכולים להוביל לדלקות עיניים ממושכות.

מניעה:

כדי להפחית את הסיכון לפתח היצרות או חסימה של דרכי הדמעות מאוחר יותר בחיים, חשוב לקבל טיפול מיידי במצב של דלקות עיניים או זיהומים. הטיפים הבאים יעזרו במניעה של זיהומים בעין מלכתחילה:

• לשטוף את הידיים ביסודיות ולעיתים קרובות.
• נסו לא לשפשף את העיניים.
• החליפי את האייליינר והמסקרה באופן קבוע. לעולם אל תשתפי מוצרי קוסמטיקה עם אחרים.
• אם אתם לובשים עדשות מגע, יש לשמור אותם נקיים בהתאם להמלצות המסופקים על ידי היצרן ורופא העיניים שלך.

אבחנה:

האבחנה נעשית ע"י רופא עיניים בעזרת כמה בדיקות. הרופא יבצע בדיקה של העיניים ובנוסף תופנה לבדיקת של רופא אף אוזן גרון כדי לבחון את החלק הפנימי של האף ולשלול שאין הפרעה מבנית במעברי האף שיכולה לגרום לחסימה.

בדיקות המשמשות לאבחון חסימה בצינורות הדמע כוללות:

• בדיקת ניקוז דמעות: בדיקה זו מודדת כמה מהר הדמעות מתרוקנות. טיפה אחת של צבע מיוחד מונחת על פני השטח של כל עין. ייתכן שתהיה חסימה בצינור הדמע אם לאחר חמש דקות רוב הצבע נמצא עדיין על פני העין.
• שטיפה והרחבה: הרופא עשוי לשטוף בתמיסת מי מלח את מערכת ניקוז הדמעות כדי לבדוק באם הניקוז מספק, או להכניס מכשיר דק דרך חורי הניקוז הזעירים כדי לשלול חסימות. במקרים מסוימים בדיקה זו עשויה אפילו לתקן את הבעיה.
• בדיקות דימות לעיניים כגון צילומי רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או דימות תהודה מגנטית (MRI) – מבוצעים בהתאם לסיבה לחסימה.

טיפול:

הטיפול תלוי בגורם לחסימה.

• תרופות לטיפול בזיהום: אם יש בנוסף לחסימה תהליך זיהומי, מטפלים באנטיביוטיקה בטיפות לעין או בכדורים.

• מעקב או עיסוי: תינוקות שנולדו עם צינור דמעות חסום לעתים קרובות משתפרים ללא כל טיפול. זה יכול לקרות כי מערכת ניקוז הדמעות מבשילה במהלך החודשים הראשונים של החיים. לעתים קרובות נשארת רקמה דקה מעל פתח הניקוז. אם החסימה לא משתפרת, הרופא יכול להמליץ על טכניקת עיסוי מיוחדת שתסייע בפתיחת הממברנה.
• הרחבה שטיפה: עבור תינוקות, טכניקה זו נעשית בהרדמה כללית. הרופא מגדיל את הפתחים של צינורות הניקוז בעזרת מכשיר הרחבה מיוחד ומבצע שטיפה של מערכת הניקוז. עבור מבוגרים עם היצרות חלקית, ההליך פשוט ומבוצע במרפאה ולעיתים קרובות מספק לפחות הקלה זמנית.
• הרחבה בעזרת צנתר בלון: ניתן להשתמש בהליך זה במידה והטיפולים האחרים לא הצליחו או החסימה חזרה. בדרך כלל הליך זה יעיל עבור תינוקות ופעוטות, ועשוי לשמש גם אצל מבוגרים עם חסימה חלקית. הפעולה מבוצעת בהרדמה כללית.
• סטנט: הליך זה נעשה בדרך כלל בהרדמה כללית. צינור דק שעשוי סיליקון הוא מושחל דרך אחד או שני פתחי הניקוז בפינת העפעף. צינורות אלה עוברים דרך מערכת ניקוז הדמע לתוך האף. לולאה קטנה של הצינורות נשארת גלויה בזווית העין. הצינורות נשארים בדרך כלל כשלושה חודשים לפני שהם מוסרים.

ניתוח:

הניתוח הנפוץ לטיפול בחסימה של צינורות הדמעות נקרא DCR (Dacryocystorhinostomy). הליך זה פותח את מעברי הדמעות ומנקז אותן לתוך האף. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית.

• DCR חיצוני: בניתוח זה המנתח עושה חתך בצד האף, קרוב למקום שבו נמצא שק הדמעות. לאחר חיבור שק דמעות לחלל האף מושאר סטנט כדי לשמר את הפתח החדש והמנתח סוגר את החתך בעור עם כמה תפרים.

• DCR אנדוסקופי או דרך האף: ניתוח זה נעשה בשיתוף פעולה בין רופאי העיניים ורופאי אף אוזן וגרון העוסקים בניתוחים אנדוסקופיים של הסינוסים. בניתוח האנדוסקופי של דרכי הדמעות מתבצע המעקף לא דרך חתך חיצוני אלא דרך חללי האף, כאשר מנתח ארובת העין (דרך הצינוריות) והמנתח האנדוסקופי (דרך חלל האף) נפגשים “באמצע הדרך” בקיר הצדדי של האף. בשיטה זו מנתח אף אוזן וגרון משתמש במצלמה מיקרוסקופית (אנדוסקופ) וכלים זעירים אחרים המוכנסים דרך פתח האף למערכת צינורות הדמעות. שיטה זו אינה דורשת חתך ולכן לא משאירה צלקת. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. המנתח רואה את תמונת הניתוח על גבי מסך גדול. לאחר ביצוע הרחבה של דרכי הדמעות, מנתח העיניים מחדיר מבחוץ מחט עדינה דרך תעלות הדמעות, עד ליצירת מפגש בחלל האף עם כלי המנתח האנדוסקופי. בפעולה משולבת נוצר פתח של שק הדמעות אל חלל האף. באופן זה נעקפת החסימה התחתונה ומעתה ואילך יזרמו הדמעות דרך הפתח החדש. כדי למנוע הצטלקות של הפתח החדש, מושארת בתעלות הדמעות צינורית סיליקון דקיקה אשר אותה שולפים כ 4-6 שבועות לאחר הניתוח. שיעורי ההצלחה בניתוח זה גבוהים ולחולה הניתוח קל יותר.

תופעות לוואי אפשריות:

• כאב ואי נוחות
• רגישות על פני העפעפיים
• דמעת שתתגבר לאחר הניתוח למשך הזמן בו הצינורית מושתלת ואף לאחר הוצאתה
• אודם בעפעפיים ובלחמית מלווה בהפרשה לעיתים 'תחושת גרד בעפעפיים תתכן תחושת גוף זר בעין
• באף תתכן תחושת גוף זר, עלול להיות דימום ותתכן הפרשה לאחר הניתוח או לאורך זמן

הסיכונים והסיבוכים האפשריים:

• צלקת עורית
• ארוזיה (שריטה) בקרנית
• דימום
• זיהום
• פגיעה בעין
• דמעת קבועה
• הצטלקות בדרכי הדמעות, והצטלקויות באף
• צורך בניתוחים חוזרים דמעת קבועה, חסימה קבועה הדורשת ניתוחים נוספים
• תזוזת הצינורית , נפילת הצינורית או  אבדן הצינורית
• תתכן גם יצירת גרנולומות באף
• בתוך האף תתכן פגיעה במבנים כגון בקונכיות, מחיצה, וסינוסים, וכן במקרים נדירים יצירת סדק בעצם דרכו עשויה להיווצר דליפה של נוזל מח וזיהום של קרומי המח.